הכנה לפעילות בנושא: דגם דמיוני – מצולעים – ב

ככל שהילד יקפל יותר, כך הוא ישפר את רמת הדיוק של הקיפול. אי הדיוק לא ישפיע על התוצר הסופי.

מומלץ לקפל בפעילויות אך ורק עם נייר אוריגאמי המאפשר גמישות בקיפול והתאמה מלאה לפעילויות.

מומלץ לבקש מהילדים להניח קדקוד על קדקוד ולהדק על ידי המושג ‘אצבע נוסעת על הקיפול’

ההדגמה תתבצע אך ורק עם הנייר שלך. אסור לגעת בנייר של הילד ולא לתקן או לסדר!

רכישת בטחון עצמי בקיפולים הוא תהליך שאין להתערב בו.

מומלץ לבקש מהילדים לתאר את הצורה שהתקבלה. למשל אם הם אומרים “הרים”, נשאל היכן קצה ההר? מאיפה אפשר לטפס? וכו’.

חשוב שהילדים יתארו את הצורה על פי דמיונם ולא יחזרו אחרי מה שילד אחר אמר.

נבקש מהילדים לבחור קדקוד אחד, להתחיל את הטיול על הצלע ולעצור בקדקוד הבא (כאשר משנים את הכיוון נוצר קדקוד). כך עד שיחזרו לקדקוד שממנו יצאו בהתחלה.

מומלץ לשיים את שם המצולע עם מספר הצלעות.

בפירוק והרכבה: הילדים יניחו את המשולשים יחד כך שהצלע של המשולש תהיה צמודה במלואה לצלע של משולש אחר. מומלץ להדגים בפני הילדים למה הכוונה בהצמדת הצלעות.

בקשו מהילדים למנות את הצלעות והקדקודים של המצולעים שיצרו.

מרובעים: מצולעים בני 4 צלעות (טרפז שווה שוקיים, ריבוע, מלבן, מקבילית).
משולש: מצולע בן 3 צלעות.
מחומש: מצולע בן 5 צלעות.
משושה: מצולע בן 6 צלעות.

במהלך הקיפול מומלץ לא לגעת בעבודתו של הילד, לא לתקן או לסדר את הקיפולים.

בכל שלבי הקיפולים יש להדגים את הקיפול הנדרש. יש לציין את שלושת השלבים בפני הילדים: 1. להקשיב להוראה מבלי לגעת בנייר. 2. שלב ההבנה שבו אנו מבינים את ההוראה. 3. ביצוע הקיפול.

הגננת מדגימה אך ורק עם הנייר שלה. אם יש צורך אפשר לחזור על ההדגמה מספר פעמים. בשום פנים ואופן לא לגעת בנייר המקופל של הילד.

למרות שניתן לזהות מצולעים כמו מקבילית מומלץ לאפשר לילדים למצוא את המצולעים שהם מזהים ולבחון את מספר הצלעות והקדקודים.

הגננת מדגימה אך ורק עם הנייר שלה. אם יש צורך אפשר לחזור על ההדגמה מספר פעמים. בשום פנים ואופן לא לגעת בנייר המקופל של הילד.

הגננת מדגימה אך ורק עם הנייר שלה. אם יש צורך אפשר לחזור על ההדגמה מספר פעמים. בשום פנים ואופן לא לגעת בנייר המקופל של הילד.

רצוי שהקישוט יעשה אך ורק עם טושים למיניהם (ולא עם מדבקות).

הגננת לא תעצב את הדגם שלה לפני שהילדים עיצבו.

חשוב שהילדים יתארו מילולית את מה שהם עיצבו.

חשוב שהילדים יתארו מילולית את מה שהם עיצבו.

רצוי שהקישוט יעשה אך ורק עם טושים למיניהם (ולא עם מדבקות).

הגננת לא תעצב את הדגם שלה לפני שהילדים עיצבו.